קצת על ענווה וכבוד ופתרונות מותאמים אישית

סדרת הפוסטים הזאת מדברת על איירטייבל, אבל באמת הפוסט הזה מתייחס בדיוק באותה מידה לכל מערכת שהיא.

חוק השלוש שניות

חוק השלוש שניות הוא חוק עממי שטוען שמזון שנפל ושהה פחות משלוש שניות על הרצפה לא מתלכלך וניתן לאכילה.

את החוק הזה ניתן להשליך על כל הצטרפות למשהו חדש - לחכות שלוש שניות (או יותר... ) לפני שמדברים או מבצעים משהו.

לדוגמא, מישהו נכנס לקבוצה שמנהלת שיח, נמליץ לו לחכות קצת ולהקשיב לפני שהוא מדבר.

כמו בקבוצות אנשים גם במערכות. נחשפנו למערכת חדשה - בואו נחכה 3 שניות, קצת בענווה, נלמד את המערכת, נשחק איתה, נבין למה נבנתה המערכת? מה השימושים שלה? לא נתבייש לשאול או לחקור ורק אז נתחיל להשתמש בה.

לפעמים יש סיבוכים

מצוין! עכשיו אנחנו מכירים את המערכת!

אבל כשאנחנו מתחילים להשתמש בה, אנו מגלים שהדברים לא כאלה פשוטים, ולפעמים פשוט הדברים לא מסתדרים, מה נעשה?

אחד מהשניים:

• או שלא למדנו את המערכת טוב, ואנחנו משתמשים בה בצורה לא נכונה / ייתכן והארכיטקטורה שלנו לא מתאימה למערכת. הפתרון לכך הוא לחזור לשלב הקודם וללמוד שוב.

• או שבאמת המערכת לא תומכת במה שאנחנו רוצים, ואז נצטרך לחשוב טוב מה לעשות - האם נרצה לעבור למערכת אחרת? או לנסות לתפור פתרון מותאם אישית בשבילנו?

  
  

מודעות לסיכון בפתרון מותאם אישית

אם הגענו לשלב הזה - שבו למדנו את המערכת טוב, ואנו בטוחים שאין מענה במערכת לבעיה שלנו וגם בדקנו והחלטנו לא לעבור למערכת אחרת - והגענו למסקנה לתפור פתרון אישית, כדאי שנהיה מודעים לסיכון שבדבר ונשאל את עצמנו מספר שאלות:

• האם יש סיכוי סביר שהמערכת תשתנה באחד מהגרסאות הבאות שלה והפתרון שלנו יהפך ללא רלוונטי?

• האם הפתרון שלנו נכנס לקרביים של המערכת ומנסה לעקוף משהו? אם כן מדובר בסיכון גבוה מאוד.

• האם הפתרון שלנו בנוי בצורה כזאת שגם אם המערכת תשתנה הסיכוי שהוא יפגע נמוך?