top of page

לכל שורה יש שם שנתן לו איירטייבל (record_id)

  • תמונת הסופר/ת: נתנאל גרינברגר
    נתנאל גרינברגר
  • 28 באוק׳ 2024
  • זמן קריאה 1 דקות



בפוסט הקודם דיברנו על טבלאות באיירטייבל, טבלה מורכבת משדות, נתונים ותצוגה.


על מנת שנוכל לפנות לשורות מסוימות / שורה מסוימת בעתיד, יש הכרח להגדיר מזהה יחודי עבור כל שורה.


הגדרה של שדה ראשי

  • עבור כל טבלה יש הכרח להגדיר מה השדה הראשי שלה.

  • השדה הראשי נועד לתת לנו אפשרות לזהות כל שורה באופן יחודי. אך זה לא מחייב - כך יוצא שייתכן ויהיו שורות עם ערך שדה זהה.

  • השדה הראשי הוא בעצם "כרטיס הביקור" של השורה, והוא יוצג בכל מקום שבו תהיה הפניה לשורה זו.

  • בתור משתמשים יש לנו אפשרות להגדיר כל שדה בטבלה בתור שדה ראשי.

  • אך ההמלצה היא כמובן להגדיר את השדה הראשי בתור השדה המכיל נתונים יחודיים עבור כל שורה.


הגדרה של מפתח ראשי

  • לעומת שדה ראשי, מפתח ראשי הוא מזהה יחודי עבור כל שורה.

  • אין שתי שורות בעלי אותו מפתח ראשי - כל מפתח משויך לשורה אחת בלבד.

  • המושג מפתח ראשי לקוח מבסיסי נתונים, ומייצג מזהה יחודי ללא כפיליות במערך הנתונים בטבלה.

  • ברירת המחדל באיירטייבל היא לא להציג את המפתח הראשי בטבלה - כיוון שהמפתח לא משמעותי עבורנו, אלא הוא רצף תווים יחודי.

  • אם בכל זאת נרצה לראות מהו המפתח: ניצור שדה חדש מסוג formula ובו נרשום את הפונקציה הבאה: ( )RECORD_ID. פונקציה זו תביא לנו את המפתח הראשי עבור כל שורה.



RECORD_ID

Commentaires


רוצים לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל?

© 2024 NgWorkflow

  • Instagram
  • Facebook
  • LinkedIn
bottom of page